אולומוץ

אילו פראג לא הייתה קיימת, אולומוץ ללא ספק הייתה כובשת את התואר בירת המדינה, או לפחות העיר ששווה לבוא אליה שוב ושוב. עם ארכיטקטורה מרהיבה, בתי קפה נהדרים ואווירה ייחודית, אך עדיין כזו שטרם התגלתה באופן נרחב על ידי התיירים, אולומוץ היא ללא ספק אלטרנטיבה תיירותית טובה לפראג הצפופה.

אולומוץ ממוקמת במיקום נוח למטיילים ברכבת או ברכב. מסילת רכבת ישירה מחברת את אולומוץ עם פראג מכיוון אחד ועם סלובקיה ופולין מהצד השני. מרחק של מעט יותר משעתיים נסיעה ברכבת, מאפשר בהחלט לנסוע לשם כטיול חד יומי מפראג. גם לנוסעים מקראקוב (פולין) לפראג או ברנו, אולומוץ יכולה להוות נקודת עצירה מעניינת.

היסטוריה בקצרה.

העיר שנוסדה במאה ה-11 מהר מאוד הפכה לאחת הערים החשובות באזור וב-1187 היא הופכת לבירת מוראביה. במחצית השנייה של המאה ה-15 שימשה העיר מספר פעמים כמקום מפגש מלכותי.

תור הזהב שלה נמשך עד המאה ה-17, תקופת מלחמת שלושים השנה, אז היא נכבשה על ידי האימפריה השוודית ששלטה בה לאורך שמונה שנים (1642–1650). עם נסיגת השוודים נותרה העיר בחורבות, מאבדת את חשיבותה ואת תואר "עיר הבירה" לטובת ברנו.

עם התיעוש וקו הרכבת החדש שנפתח במאה ה-19 העיר חזרה למסלולה אך לא הצליחה להחזיר את מעמדה. עד שלהי המאה ה-19 הייתה רובה של העיר בין החומות, ורק לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם ייסודה של צ'כוסלובקיה, הורחבה העיר ואוחדו לתוכה שתי עיירות שכנות ו-11 כפרים מסביבתה.

כיום, עם כמאה אלף תושבים, היא העיר השישית בגודלה בצ'כיה. באולומוץ נמצאת גם האוניברסיטה השנייה בגודלה בצ'כיה, אוניברסיטת פאלאצקי, שנוסדה בשנת 1573.

מה לעשות באולומוץ.

כאמור, אולומוץ מתאימה לביקור קצר, אבל בהחלט שווה ללון בה לילה או יותר. ניתן לבקר בעיר עצמה, אבל אם באים עם רכב, ניתן לטייל גם באזור.

כמו בפראג, גם באולומוץ, אחד הדברים הנעימים לעשות הוא פשוט לשוטט בלי מטרה, ללכת ברחובות אקראיים פעם ימינה, פעם שמאלה, וליהנות מהאווירה.

העיר העתיקה של אולומוץ היא המונומנט ההיסטורי השני בגודלו בצ'כיה, אחרי פראג כמובן. רחובות עם בתים בצבעי פאסטל, ובמבנה משולבים אלמנטים עתיקים וקשתות הפרושות בין הבניינים. המרכז העתיק הינו ערבוב של סגנונות ארכיטקטורה. רוב הבניינים רנסאנסיים ובארוקיים, אבל מידי פעם תראו מבנים גותיים או מודרניסטיים.

לב העיר העתיקה היא כמובן "הכיכר העליונה" (Horní náměstí) ובמרכזה "עמוד השילוש הקדוש" הרשום באתרי המורשת עולמית של אונסק"ו כ"אחת הדוגמאות יוצאות הדופן של הביטוי האמנותי הבארוקי המרכז אירופאי". עמוד השילוש הקדוש נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-18 כהכרת תודה על סיום המגפה שהשתוללה באזור. עמודים כאלו נמצאים כמעט בכל עיר במרכז אירופה. אבל העמוד של אולומוץ מיוחד מסיבה נוספת, הוא נבנה אך ורק על ידי אמנים מקומיים וכל דמויות הקדושים שפוסלו עליו, היו קשורים ישירות לעיר. התקרבו אל העמוד והציצו לתוך הקפלה הקטנה הבנויה בו.

עוד בכיכר, לא ניתן להתעלם מבית העיריה העתיק והשעון האסטרונומי המפורסם שלו, ה-Orloj.
בניגוד לשעון בפראג המושך אלפי צופים למופע של שניות בודדות בכל שעה עגולה, השעון של אולומוץ גדול יותר, מרשים יותר, והמופע שלו, שקורה רק פעם ביום (בדיוק ב-12:00), ארוך ועשיר יותר (עם כי לא פחות מטופש).

בניית בית העיריה החלה בשלבים מ-1378 עד 1443, השעון הוזכר לראשונה בשנת 1519, אבל ידוע לנו כי הוא נבנה באותה תקופה כמו בית העירייה, במאה ה-15, ב-1746 הוא קיבל את המראה הבארוקי, אבל הוא נהרס לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ובין השנים 1947-1955, הוא שוחזר בסגנון המקובל באותם ימים – ריאליזם סוציאליסטי.
וכך כנהוג בקומוניזם, במקום קדושים יש לנו פרולטרים מכל הסוגים והכל מקושט בפסיפס מוזהב.

סביב השעון תמצאו עיטורים עגולים המציגים את חודשי השנה, ובכל אחד מהם ציור המתאים לעונה.

עוד יצירת מופת בארוקית היא כנסיית מיכאל הקדוש. היכנסו פנימה להתרשם מהמראה המרהיב, ולאחר שתתרשמו ממראה הכנסייה, כנסו למסדרון הקטן בצד ימין, ודרכו תגיעו למגדל עם נוף יפהפה של העיר העתיקה.

בהיותה עיר סטודנטיאלית עם כ-25,000 סטודנטים, לא ניתן להתעלם מהאווירה האינטלקטואלית השורה על העיר. תמצאו לא מעט חנויות ספרים קטנות ובתי קפה מקסימים להירגע בהם וכמובן גם סצנת האומנות מפותחת, החל מאמנות רחוב אבל גם תיאטראות ומוזיאונים.

ואם כבר מוזיאון, לא ניתן להתעלם מנוכחותו של פסל פרי ידיו של הפסל הפרובוקטיבי דייויד צ'רני, שיצירותיו מעטרות את פראג. על בניין המוזיאון לאומנות (ברחוב Denisova) ניתן לראות את דמותו של גנב בשם לופיץ', על גבו תרמיל וממנו מבצבץ פסל יקר ערך שגנב זה עתה. הוא מנסה לברוח מהמוזיאון לאחר שמשהו השתבש. הגנב זז באמצעות ידיו לאורך כרכוב הבניין כשהוא צועק ומקלל אבל לא יכול לרדת מהבניין…

וקצת יהדות.

בשנת 906 התיישבו בעיר ראשוני היהודים ובשנת 1060 הם הצטוו להתיישב בגטו שקם בעיר ולענוד טלאי צהוב על בגדיהם. בשנת 1454 גורשו יהודי העיר ורק לאחר מהפכת 1848 בוטל צו הגירוש. בשנים 1895-1897 נבנה בעיר בית כנסת, ובשנת 1900 מנתה הקהילה היהודית 1,676 נפש. לאחר כיבוש צ'כיה בידי הנאצים, ב-15.3.1939 הוצת בית הכנסת ונשרף כליל לאחר שהנאצים מנעו ממכבי האש לכבות את השרפה. בהמשך נאסרו 800 גברים מיהודי העיר, חלקם נשלחו למחנה הריכוז דכאו ואחרים למחנות ההשמדה. בדצמבר 1940 פונו יהודי העיר מבתיהם, שנמסרו למשפחות גרמניות וב-1942 נשלחו שאר יהודי אולומוץ לגטו טרזיינשטט ולמחנות הריכוז ורבים מהם מצאו את מותם שם או במחנות השמדה.
רק 285 מיהודי העיר שרדו את השואה.

לידיצה – הכפר המת.

סיפורה של לידיצה הינו הטרגדיה של העם הצ'כי.
סיפורה של נקמה חסרת סיבה וחסרת תוחלת שנקמו הנאצים לאחר ההתנקשות בריינהרד היידריך.
למעלה מ-10,000 איש נרצחו, רבבות נאסרו ושני כפרים נמחקו מעל פני האדמה, כל תושביהם, כל בעלי החיים, כל עץ וכל בית… הכל הוחרב ולא הושאר זכר, ולו אבן אחת.

לידיציה נמצאת במרחק קצר מפראג ותוכלו לצאת איתי לסיור מרתק עם סיפור ההתנקשות והנקמה
(תוכלו לקרוא כאן מאמר שכתבתי בנושא).

הסיור מתחיל עם סיפור ההתנקשות, סיפורו של הכפר ומהלך הנקמה.
לאחר סיור באתר ה"כפר המת", ניכנס לביקור במוזיאון המרשים שהוקם במקום.

ניתן לשלב עם סיור במחנה טרזין או סיור טבע קצר בחורבות טירת אוקורז'

מבצע אנתרופואיד.

סיור בעקבות סיפור ההתנקשות בבכיר הנאצים ריינהרד היידריך.
נערוך מסע בנקודות המבצע, נשמע את סיפור התכנון, נבקר בכנסייה שבה התבצרו המתנקשים ולסיום נבקר בכפר לידיצה שהוחרב כנקמה על ידי הנאצים.

מסלול הליכה סביב חורבות טירת אוקורז' (Okoř).

מסלול מעגלי באורך של 8.6  ק"מ, כ-3 שעות.

נתחיל במתחם חורבות טירת אוקורז', טירה גותית המוזכרת כבר ב-1227.

נלך לאורך בתי הכפר ולאחר מכן לצד בתי הנופש המוכרים של צ'כיה ה"חאטות".
בין השאר נשמע את סיפור "מחנה הטראמפים" – הנוודים הצ'כים שהם סיפור בפני עצמם….

אחריהם נעבור ליד טחנה ישנה בשם "דולסקי מלין" שם יושבת "קהילת קשת" ההיפים הצ'כיים.
ולאחר מכן, "נובי מלין"  – אחוזה יפיפייה עם גינה המטופחת.
נעבור מתחת לגשר האבן הגבוה, בעל שתי קשתות.
מכן מצא לאורך השדות ולאורך מסילת הרכבת, נעבור ליד חוות סוסים ובחזרה דרך הדות לטרת אוקורז'.

ליפנצה – אנדרטת השתיקה..

במרחק של כשעה וחצי מפראג נמצא הכפר Lipnice nad Sázavou, ובו נמצאת אנדרטת השתיקה.

בדרך נעבור על יד אגם הסזאבה המרהיב ונהנה מנופיו. כאשר נגיע לעיירה, נתחיל בהצצה לאנדרטה הראשונה שפוסלה על ידי רדומיר דבורז'אק, כמחווה לליפניצה ולמסורת חציבת האבן המקומית – אותיות גרניט המרכיבות את הכיתוב ליפניצה "זרוקות" על הקרקע, ולצידן האותיות המרכיבות את המילה "גרניט" עומדות כמגדל קוביות. משם נמשיך לאנדרטת ה-"ראש 22" של ירוסלב האשק. דמות ראש בגובה 2.65 מטר ובמשקל 18 טון עשוי גרניט, שהוצב כאן על ידי הפסל רדומיר דבורז'אק, האנדרטה נקראת "ראש 22" (XXII) על שם הרומן האנטי מלחמתי המפורסם של ג'וזף הלר.

משם נמשיך ל-"אנדרטה הלאומית של האזנות הסתר" הנמצאת במחצבות הגרניט הנטושות.
קבוצה של סתתים צעירים חצבה תבליטים של כמעט שלושה מטרים המייצגים אוזן, פה ועיניים ענקיות – לזכר ימי הריגול תחת המשטרים הקודמים.
הפטרון של כל היצירה, הינו ריצ'רד האשק, נכדו של הסופר ירוסלב האשק.

ואף ניראה את טירת ליפניצה, מטירות האצולה הצ'כיות הגדולות מראשית המאה ה-14.

עיירת ימי הביניים קאדאן.

במרחק של פחות מ-100 ק"מ מפראג, על גדות נהר האורז'ה, יושבת העיירה קאדאן (Kadaň). עיירת ימי ביניים בוהמית שנוסדה במאה ה-12, ועלתה את העיירה לדרגת "עיירה מלכותית". לימים, ממנה יוצא השען המיומן מיקולש מקאדאן, אשר ב-1410, יחד עם המתמטיקאי והאסטרונום יאן שינדל, בנה את השעון האסטרונומי בכיכר העיר העתיקה בפראג.

העיר השתתפה במלחמות ובקרבות שהותירו בה את חותמן. בימי מלחמת העולם הראשונה, ההרכב הדמוגרפי של קדאן היה ברור ביותר – למעלה מ-90% גרמנים ורק 3% צ'כים, עם קהילה יהודית קטנה.

לאחר הסכם מינכן, ב-30/9/1938, קאדאן, שהיתה חלק מחבל הסודטים, נמסרה להיטלר והתושבים הצ'כיים אולצו לעבור לפנים המדינה. בעקבות גזרות בנש שאחרי המלחמה, גורשה כל האוכלוסייה הגרמנית והאזור יושב מחדש על ידי צ'כים.

בטיול בעיר נבקר בטירת קאדאן, לב ביצורי העיירה, נתרשם מה"ברביקן" ושער העיר, משם נלך לכיכר העיר לראות את בית העירייה והכנסייה ולא נפסח על מעבר ב"סמטת התליין" – הרחוב הצר ביותר בצ'כיה.

"גן העדן הצ'כי" Český ráj

במרחק נסיעה קצר, כ-90 ק"מ לכיוון צפון-מזרח, תמצאו שמורת טבע מרהיבה המכונה בשם הפואטי "גן העדן הצ'כי" Český ráj. "גן העדן הצ'כי" הינו אחד מאזורי הטבע היפים ביותר בצ'כיה. דרכנו ניתן לערוך יום טיול ממצה באזור.

ניתן לעשות את הטיול עם מדריך דובר עברית הגר במקום ושולט בכל פינה ואתר שיצעד אתכם בכל שביל וילווה אתכם בכל מקום, או עם נהג מטעמנו שייקח אתכם למקומות הנכונים (ללא הדרכה).

השמורה מתפרסת על פני שטח של כ-1,400 קמ"ר, ומכילה בתוכה תופעות טבע ייחודיות "ערי הסלעים" (skalní města) – עמודי ענק עשויים אבן חול המקובצים יחדיו ונראים כאילו צומחים מתוך האדמה. עמודים אלו מהווים אטרקציה לחובבי טיפוס ותוכלו לראותם בשפע זוחלים במעלה העמודים כמו נמלים קטנות. לצידם ניתן למצוא מסלולי הליכה, אטרקציות היסטוריות, טירות נישאות על ראשי צוקים מחד ובתים כפריים עממיים, אותנטיים ומקסימים למראה מאידך.

הטיול הינו פרטי ומתוכנן אישית בהתאם לרצונות ויכולות שלכם.
אנו משתדלים להספיק 3-4 אתרים וכמובן דרכים כפריות מרהיבות, יערות, אגמים וכפרים פסטורליים

צ'סקי קרומלוב.

180 ק"מ דרומית לפראג, ניתן למצוא את פנינת התיירות של דרום צ'כיה, עיירת ימי הביניים, שמורה וציורית.

את הדרך לשם נעשה בכבישים עם נופים מרהיבים וטבע מהמם. ונעצור בעיירה יפייפיה עם בתים שמורים מהמאה ה-19.

עם הגיענו לצ'סקי קרומלוב, נעשה סיור לאורך המסלול הראשי של העיר, מתיאטרון העיר, עם עצירה לתצפית מרהיבה, דרך כיכר העיר העתיקה וסמטאותיה, אל המצודה המרשימה הנישאת בגאון מעל העיר ואל גניה המיוחדים – בעת הביקור בגנים, נשמע את סיפורו של התיאטרון הייחודי.

בדרך חזרה נעצור בעוד כמה נקודות חן בהתאם לזמן.

טירת קארלשטיין.

30 ק"מ, דרומית-מערבית לפראג נישאת מעל ערוץ של נהר ה"בארונקה" תמצאו את הטירה החשובה ביותר בצ’כיה – טירת קרלשטיין. הטירה נבנתה על ידי המלך קארל ה-4, אותו אחד שבנה את טירת פראג, גשר קארל ועוד.

הטירה הבנויה בשלושה מפלסים מדורגים שימשה לשמירת אוצרות בית המלוכה.

לטירה עולים בכרכרות סוסים או בהליכה רגלית מהחניה.

טירת קונופישטייה.

50 ק"מ דרומית לפראג, שוכנת טירת הציד ההיסטורית "קונופישטייה" המפורסמת.

נצא לסיור של חצי יום ובמהלך הנסיעה נספר לכם את סיפורה של הטירה הבארוקית שהוקמה בסוף המאה ה-13, בליבו של יער ירוק. בביקור במקום, ניתן לטייל לא רק בטירה עצמה ובגניה, אלא גם סביב לאגם שלצידה.

אם תבחרו להיכנס לסיור המודרך בטירה, תוכלו צפות במאות פוחלצי חיות ממסעות ציד של הנסיך, רהיטים מתקופת ימי הביניים ואוסף כלי נשק קדומים. לאורך השנים, חיו בטירה אנשי אצולה רבים, אבל המפורסם שבהם, הנסיך פראנץ פרדיננד ואשתו הבוהמית, סופיה. אותו נסיך שמותו הטראגי, היה הניצוץ לפריצת מלחמת העולם הראשונה.