מסלול טבע דרך האמריקות וקצת יהדות.

35 ק"מ מזרחית לפראג נמצא אזור ובו עשרות מכרות פתוחים לחציבת אבן הגיר.
חלקם קטנים וזניחים, אולם כמה מהם גדולים ומרהיבים ביופיים.
במסלול הזה נעבור דרך 4 מהם, היפים מכולם, לאחר מכן נמשיך לביקור בעיירה קטנה עם היסטוריה יהודית.
אורך המסלול, כולל הסטיות לתצפיות כ-9 ק"מ והוא לוקח כ-4 שעות.

את המסלול נתחיל בחניון של "אמריקה הגדולה" (Parkoviště Velká Amerika) ישנם חניונים משני צידי המתחם. נקודת ההתחלה תהיה התצפית שבחזית המתחם. 


מיכרה "אמריקה הגדולה".

מולנו תצפית מרהיבה למחצבת אבן גיר נטושה.
800 מטר אורכה, 200 מטר רוחבה, 100 מטר עומק ובליבה אגם בעומק 18 מטר.
באגם ניתן לשחות ואף תוכלו לראות גם לעיתים צוללנים, אולם המים קרים…. קרים מאוד בכל עונות השנה.

כריית אבן הגיר במכרה התנהלה במחצית הראשונה של המאה ה-20 ובאזור נמצאות עשרות מחצבות והן מחוברות זו לזו במנהרות ארוכות.

בעבר הוסרטו כאן מספר סרטי קולנוע.



היסטוריה של כריית גיר

ההיסטוריה של שימוש באבני גיר בצ'כיה מגיע לפחות 4,000 שנה לאחור. מאז המאה ה-12, אפשר למצוא בבניה של פראג יותר ויותר שימוש באבן גיר.

בתחילה אספו אבנים שנמצאו והניחו אותם אחת על השניה, מאוחר יותר החלו לסתת אותן ולבסוף ממש כריה מסודרת.

במשך כמה מאות שנים ניכרו אבני גיר ונשלחו על רפסודות לגרמניה ולרחבי אוסטרו-הונגריה.

ב-1890 החלה ההתפתחות הגדולה ביותר, מאז ועד היום, ניכרו פי 100 יותר אבנים ממה שנכרו עד אז.

התעשייה המתפתחת והגדילה של העיר דרשו חומרי גלם לבניה.

מפעלי הפלדה של קלדנו היו התורם הגדול ביותר לחציבה המוגברת ב"אמריקה" – בתחילה הובלו עפרות ברזל ואבן גיר מסביבת המפעל לקלדנו בכרכרות, אך הייצור הגובר אילץ מציאת פתרון אחר וכך בשנת 1856 הוחל בבניית מסילת רכבת באורך של 24 ק"מ מקלדנו.

בין השנים 1944 – 1963 הסתיימה בהדרגה הכרייה במחצבות האלו.
המחצבות הנטושות עם קילומטרים של מעברים תת קרקעיים, משכו מטיילים והרפתקנים.

נצא שמאלה, על השביל המסומן צהוב ונלך לאורכו של של המכתש. כאשר נגיע לקצה, תהיה פניה לא מסומנת שמאלה (ירידה מהשביל הצהוב), נלך איתה עד שנגיע למשטח חצץ בהיר, בתחילה נעלה לתצפית מרהיבה מהצד השמאלי של המשטח ולאחר מכן, נעבור בשביל צר מצידו השמאלי של המשטח (כשגבנו לתצפית), ניכנס בין השיחים ונגיע לאנדרטה שמעל המכרה הבא – "מקסיקו".

האנדרטה לזכר האסירים הפוליטיים

אנדרטה מגוש אבן מסותת ובחלקה העליון חלון מסורג. האנדרטה  הוקמה ב-30/6/2001.

מחנה העבודה "מורז'ינה" היה אחד ממחנות העבודה של בית הכלא פאנקראץ המפורסם בפראג וכאן עבדו האסירים.
גם בתקופת מלחמת העולם השנייה, שימש כמחצבת עונשין, וזמן קצר לאחר המלחמה מחנה עבודה לאסירים גרמנים.
אסירים פוליטיים של המשטר הקומוניסטי מכנים אותו "מאוטהאוזן הצ'כי" בגלל תנאי המחיה הקשים ביותר.

נחזור אל השביל הצהוב ונלך לאורכו עוד כ-700 מטר, המכרה הבא יהיה משמאלנו, "קנדה" ועוד 500 מטר ומצד ימין "אמריקה הקטנה".
נמשיך עם השביל שיחצה את היער המרהיב עד שייגמר השביל המסומן צהוב. הגענו ל"אלון שבעת האחים" – Dub sedmi bratří
עץ אלון כבן 350 שנה, היקף הגזע כ-460 ס"מ וגובהו 16 מטר.

כאן נעבור אל השביל הכחול שיוביל אותנו אל הכביש. לפני שנפנה שמאלה על הכביש, תוכלו לעשות עצירה להתרעננות בבית הקפה שמצד ימין.

שמאלה על השביל הכחול יוביל אותנו לכפר מורז'ינה.
עם הגיענו לכפר מומלץ לבקר בשני אתרים יהודיים:

בית הכנסת.

לא ידוע מתי בדיוק נבנה, אבל תיעוד ראשון לקיומו ידוע משנת 1840.
ב-1907 בוטל השימוש והוא הפך להיות "סוקול" – מתנ"ס.
בכרוניקל של מורז'ינה נכתב:
"בשנת 1928, הוסב בית מס' 59 מבית תפילה ישראלי, לסוקול. לאחר שבשנת 1925 הפך לנחלת התאחדות סוקול באמצעות רכישה מהקהילה הדתית היהודית בליטנה. רכישת הבניין ועלות השיקום עלתה 67,000 קרונות."

הסוקול שימש את מטרתו עד סוף שנות ה-70 ובשנות ה-90 נמכר ליזם פרטי. כיום הבניין בשיפוץ.

בית הקברות היהודי.

נוסד ב-1735, המצבה הקריאה העתיקה ביותר משנת 1741. קברו בו עד שנות ה-30 של המאה ה-20. ניתן למצוא כאן כ-150 מצבות בסגנון בארוק והקלאסי – חלקן עם פיתוחי אבן מעניינים.
המצבות עשויות אבן חול ואבן גיר, החדשות יותר עשויות גרניט שחור.

יהודים במורז'ינה

האזכור העתיק ביותר של יהודים במורינה הוא משנת 1724, אז התגוררו כאן 2 משפחות יהודיות.
מספר גדול יותר של משפחות התיישבו כאן במחצית השנייה של המאה ה-18 והוקמה קהילה יהודית.
בשנת 1793 התגוררו במורז'ינה 14 משפחות (יותר מ-60 נפשות), היה להם חדר תפילה ובית חולים.

היישוב היהודי הגדול ביותר נרשם בשנת 1846, כאשר 16 משפחות התגוררו במורז'ינה. מאז מספר היהודים הולך ופוחת עד כי בשנת 1930 חיים כאן רק 4 יהודים.
הרובע היהודי הקטן ובו בית הכנסת שכן בחלקו המערבי של הכפר וכלל 8 בתי מגורים.

יעקב אדוארד פולק.

אדוארד פולק, נולד במורז'ינה בשנת 1818, רופא אישי של השאה הפרסי ומייסד מערכת הבריאות בטהרן.
פולק למד רפואה בפראג ובווינה והיה אחד מ-6 מורים אוסטרים לרפואה שהוזמנו על ידי השאה הפרסי, אמיר כביר להיות מורים ב-"דאראול-פונון", המוסד להשכלה גבוהה מודרנית ראשונה באיראן.
בין 1860-1851, הוא לימד רפואה בדר אול-פונון. בהתחלה בצרפתית באמצעות מתורגמן, אבל עד מהרה, הבין שהמתורגמנים משבשים בכוונה את התרגום כדי לא לאבד את השליטה על העם כ-"מחזיקי כוח הריפוי" לכן החליט ללמוד פרסית. הוא למד פרסית תוך שישה חודשים, והחל ללמד את הקורס שלו בפרסית.
בשנים 1860-1855 שימש כרופאו האישי של השאה נזר-אל-דין.

הקודם
הבא

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.